בושם טבק, פלפל וסידרווד - הארטיסט

כמו מכחול טבול בדיו עמוקה, הבושם מצייר על בד החושים. תחילה, משיכה נועזת - גוון כהה, עשיר, המהדהד זויות חדות.

בהמשך צבעי אדמה חמים מתערבבים: חום עמוק של אדמת יער, אוכרה של חימר רטוב, ורמזים לירוק כהה של עשבי בר. כתמים של אפור מעושן מרמזים על מדורות רחוקות, זיכרון של חום ועשן המתמזג עם הלילה.

הקומפוזיציה מתפתחת ומשתנה, כמו נוף המשתקף במים שקטים. לעתים הצבעים הכהים שולטים, יוצרים תחושה של עומק ומסתורין. ברגעים אחרים, הגוונים הבהירים יותר עולים לפני השטח, מאירים את היצירה באור רך.

בשוליים, טשטוש עדין יוצר מעבר בין הניחוח לאוויר סביבו, כמו ערפל קל המתרומם מעל אדמה לחה בשעות הבוקר המוקדמות. היצירה כולה נעה בין גווני ריחות שונים, מזמינה את המריח לפרש ולדמיין.

בושם זה הוא יצירת אמנות נוזלית, המצוירת מחדש על בד העור בכל פעם שהיא נלבשת. היא מזמינה להתבונן, להריח, לחוש - ולהתמסר לחוויה האמנותית המורכבת והמרתקת שהיא מציעה.

Eau de Parfum by Zielinski & Rozen

סיפור הבושם:

סקופיה בירת מקדוניה שנת 2001.

מול קנבס מתוח, נעמד רוקח הבשמים עירום. מבטו מרוכז, ממוקד, נחוש לבטא את הסערה שמתחוללת בתוכו.

הוא בסטודיו שלה, ששרוי באנדרלמוסיה, בקריסה.

ביד אחת הוא אוחז בשפופרת הצבע שלה בשנייה הוא מוחץ באגרופו את המגזין עם התמונה שסיבכה אותו איתה.

הוא יודע בברור שטעה, והוא מלא ברגשות אשמה. אך, אין להשיב את שנעשה.

בלי להתנצל, בלי לייפות, הוא רוקח בבושם את שקרה, מבליט את הזוויות.

טיפה, ועוד טיפה הוא מנסה לתאר את המציאות המוכתמת אליה נקלע.

גרגרי קפה שחור מריר שוקעים באיטיות אל תחתית הספל, מצטברים כמו מועקה.

דלת הסטודיו נפתחה.

היא חזרה.