בושם, אורכיד, אמבר ווניל - נישואים פתוחים

בושם אורכיד, אמבר ווניל – תיאור הריח:

התו העליון בבושם הוא הסחלב. הריח שלו מלטף. נוסטלגי.

האמבר מעניק מימד של כמיהה למשהו שיכל לקרות.

הווניל מוסיף אירוטיקה לפנטזיה.

חווית הבושם שמתקבלת היא של אהבה עצמתית, רוויית תשוקה, שמתפתחת באומץ עם הזמן.

Eau de Parfum by Zielinski & Rozen

Let's Talk About It

בוא נפתח את זה – סיפור הבושם:

כשזוג חברים קרוב, הזוג הזה שאומרים עליו "הם בחיים לא ייפרדו", מכריז שהם החליטו לפתוח את הזוגיות, זו חתיכת טלטלה והאדוות מורגשות אצל כל הזוגות שסביב.

אם להיות כנים, השיחה הזאת מתנהלת אצל רבים בראש, אבל לרוב אין את האומץ לפתוח אותה עם בן/בת הזוג.

שימור תשוקה בזוגיות זו משימה תובענית, שדורשת השקעה מרובה. זה לא ריאלי לצפות שהמשיכה תימשך לנצח מעצמה.

בקשר טוב נשארים עם חברות, הערכה, מסירות, ילדים, חברים משותפים. מסגרת.

אלו דברים חשובים שתורמים לחיים מלאי משמעות וסיפוק.

אבל התשוקה.. גם היא חלק מאיתנו. חלק משמחת החיים.

ותחושת החמצה היא לא משהו שמומלץ לטפח במודע.

אז איך הגענו למצב שאנשים מעדיפים לבגוד, להעלים עין או לשבור את המסגרת, על פני האפשרות של פתיחת הקשר באופן רשמי לאדם נוסף?

אפילו ברמת הטרמינולוגיה, כשרוצים לדבר על מערכת יחסים אינטימית, משתמשים במונח זוגיות. 2 אנשים. זהו.

זוגיות חד מגדרית היא כבר סטנדרט.

נישואים פתוחים? פוליאמוריה? למה כאן הגבות מתרוממות?

קשרים אינטימיים עונים על צרכים שונים לכל צד.

גברים נוטים לרצות לפתוח את הזוגיות לנשים נוספות בעיקר לשם האופציה לסקס מהצד באישור. נשים נוטות יותר לחפש פוליאמוריה מתוך חיפוש בקשר שהוא לא רק מיני (עם רובד רגשי) מעוד בן זוג. זה עלול להסתיים בהתאהבות.

מה סיכויי ההצלחה?

זה יכול להצליח כששני בני הזוג רוצים בפתיחת הקשר, ממקום של העשרה ולא כפיצוי על חסכים. זה נדיר שזה מגיע בצורה כנה ושווה משני הצדדים. בדרך כלל יש צד אחד שרוצה וצד שני שמתרצה.

אם לא מדברים על זה, זה לא נעלם. זה לא מהדברים שנפתרים מעצמם.

מצד שני, אין לדעת לאן זה יוביל. בחיים אין חזרות גנרליות. אנחנו מביטים בזוג החברים ומקווים לטוב בשבילם. בשבילנו.

רוב הזוגות לא עומדים בחוויה ומתרסקים.

אגב, התרסקות שממילא כנראה היתה מגיעה בשלב כלשהו בהמשך, בהיעדר תשוקה.

אומרים שאם אוהבים, צריך לשחרר.

השאלה – האם יש לנו את האומץ?