הסיפור שלי

רקיחת בשמים היא בשבילי צורת ביטוי. סוג של אמנות. תהליך של חיבור בין חומרי גלם שיוצר משהו חדש, חוויתי, שעומד בפני עצמו.

כמו בציור או בכתיבת סיפור, יש סגנונות שונים של בשמים.

כמו בכל יצירת אמנות, מרגע שהבושם נוצר, הוא נתפס ומקבל פרשנות שונה אצל כל אחד.

אני לא יכול להישאר אדיש לבושם. כמו שיר שמתנגן, הוא סוחף אותי, מייצר תגובה רגשית, מעלה אסוציאציות, מציף בזיכרונות.

אני רוקח בשמים בצורה אינטואיטיבית. הבשמים שלי משתנים לפי החוויות שאני חווה, מצב הרוח שלי ודברים שעוברים עלי שלא תמיד אני מצליח להגדיר. אני לא מתכתב עם טרנדים, אופנות או תרבויות. הקמתי את ז'ילינסקי רוזן יחד עם אשתי לאה. אני בצד היוצר, לאה מנהלת ומתפעלת.

יש לז'ילינסקי רוזן נוכחות בינלאומית הולכת וגדלה, אבל כאן בישראל אני מרגיש הכי קרוב לעצמי, ממוקד, מחובר לשורשים.

​

ארז ז'ילינסקי